שקד אביב — הטרוטופיה: מראית עין
רביעי, 05.09.18 | שעה 20:00
אודות התערוכה
התערוכה הטרוטופיה: מראית-עין של שקד אביב עוסקת בנופים פנימיים מדומיינים וביצירת אשליה של מקומות ואירועים, בשילובים שאינם מתקיימים בו-זמנית במרחב המוכר. למרות הצבעוניות המתקתקה, לעתים, ציוריה האקספרסיביים נעים בין זיכרונות ילדות מורבידיים ומטלטלים שפצעו את נפשה, לבין שאיפתה להתחבר אל נופים פנימיים הרמוניים – שבר ותיקון ותקווה לחוות מחדש, כאם, את ‘ילדותה השנייה’.
דימוי הנדנדה שנעה ללא אחיזה ממשית מעל מקווה מים, חוזר שוב ושוב בתערוכה, וכמו פעולת המטוטלת, הוא נע ומייצג תקופות מהותיות בחייה, בין כאן לשם. כמו גם דימויי החורבות שדהו בחלוף הזמנים ומייצגות מעבר תודעתי מטלטל מזמן ומקום מיתיים, אל זמן ומקום מוכרים.
לדברי אביב, היא חותרת להשגת ‘אוטופיה’ – סדר שאין לו קיום בעולם הממשי – אך נראה שבשילוב בין נופים קיימים לנופים מדומיינים, בצבעוניות ‘ורודה מדי’, היא משיגה תוצאות שתואמות יותר את ההגדרה שהעניק מישל פוקו (Foucault) למושג ‘הטרוטופיה’ (heterotopy): “מקום או מרחב אחר, המובדל מן המרחב הרגיל ומערער על עצם קיומו. מרחב שהוא בעת ובעונה אחת ממשי ומיתי, פיזי ומדומיין. אלה הם מקומות גבוליים המייצרים מתח וחוויית קצה, חדירה אל מרחבים ספוגים בתשוקה, בכפייה, בהיטהרות או בחטא. מקום שעומד ביחס הפוך למקום הממשי, המקובל, ומהווה לו מעין אלטרנטיבה. מקום אקס-טריטוריאלי: אנייה (מרחב יציב) הנעה במרחב כאוטי חסר גבולות (ים)”. לדברי פוקו, “בדומה למנגנון הפעולה של המַּרְאָה שיוצר בעת ובעונה אחת את הקיום הממשי והדמיוני של האני, גם הטרוטופיה מחברת בין מרחב ממשי מזוהה לבין מרחב דמיוני חריג המופיע בתוכו וחותר תחתיו.” במקום אחר במסה שלו הוא מדבר על מושג המיקום (emplacement) שמוגדר על ידו כיחסי קרבה בין נקודות או יסודות; “באופן צורני, ניתן לתאר יחסים אלה בתור סדרות, בתור עצים או בתור סבכות” (אזולאי, א’ (2003), בתוך: מ’ פוקו, “על מרחבים אחרים”, הטרוטופיה, תל אביב: רסלינג, 20-7;74-61).*
עקרונות המיקום וההיפוך, עליהם מדבר פוקו, נוכחים בתערוכה הן בסדרות המציגות עצים או סבך של צמחיה לא מוכרת, והן בחירת דימויים דוגמת חורבות, סירות טרופות או מפליגות במקורות מים כאלה ואחרים. המים פועלים בעבודותיה בדומה למראה ומאפשרים בה בעת קיום ממשי ודמיוני; הליכה בהם למטרה של טבילה וטהרה פולחניים דוגמת ה”מקווה”, אך גם זירה של התלבטות, זרימה וחופש בחירה. מקומות שעל האמנית לחצות כדי למקם את עצמה על ציר האמונה.
ציורי השמן האקספרסיביים וגדולי הממדים של אביב משלבים ומרכיבים למעין “קולאז” עצים אקזוטיים וסבך מתוך צילומים מרחבי העולם שחיברה לנופים בדיוניים, עם דיוקנאות עצמיים, סיטואציות ודמויות משמעותיות בחייה. במקרים רבים היא חורטת דגמים בשכבות השמן, ואלה משמשים לה כרשתות הסוואה או כמסכים, שאף על פי שיש בהם מן המאחד מבחינה צורנית, הם פוצעים את פני השטח של הציור משל היה תחליף לעור האנושי המיוסר.
עבודותיה של אביב מקרינות מראות שווא בצבעוניות של היקסמות, אך גם סיטואציות מסתוריות ולא פתורות המתרחשות בחסות הנקרות, הצוקים, הסבך והמסך. מבטן הבוחן והתר של הדמויות מסגיר את העובדה שבכל פעם מחדש, למראית עין, מתאחים נופי הנפש עם סבך רגעי הקסם.
*טקסט זה נכתב בעת שהותו של פוקו בכנס בטוניס בשנת 1967, ופורסם לאחר מותו ללא אישורו. ראו: מ’ פוקו, ‘הטרוטופיה’, אנציקלופדיה של הרעיונות.
שקד אביב היא אמנית צעירה, בוגרת תואר ראשון במחלקה לאמנות במכללת אמונה – המכללה הדתית הגדולה בישראל לאומנויות וחינוך, ותואר שני באמנות יצירה באוניברסיטת חיפה. לאחרונה החלה בלימודיה לקראת התואר השלישי באוניברסיטת בר-אילן. משמשת כמרצה לאמנות במכון אבני בתל אביב, במכללת תלפיות בחולון, במכללות אמונה ובית וגן בירושלים, ורכזת מגמת אמנות בתיכון ראש צורים. הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות, ורבים מציוריה נכללים באוספים פרטיים. לאתר האמנית.
אוצרת
ד”ר נירה טסלר, אוצרת תערוכות, חוקרת ומרצה לתולדות האמנות במוסדות אקדמיים בישראל.
נעילת התערוכה
02.10.18
Shaked Aviv — Heterotopy: False Impression
Wednesday 05.09.18 | at 20:00
Shaked Aviv’s exhibition Heterotopy: False Impression, deals with imagined internal landscapes and the creation of illusionary landscapes and events, in combinations that are non-existent simultaneously in known space. In spite the sometimes sugary colors, her expressive paintings span between morbid, shuddering childhood memories that scared her soul, and her ambition to bond to harmonious internal landscapes, as fracture and healing and hope to re-experience, as a mother, her ‘second childhood’.
The image of the swing moving without an actual foothold over a body of water, is repeated time and again in the exhibition, and like the pendulum, moves representing significant periods in her life, between here and there. Like the images of rubble faded in the passing of time, representing a jolting transition of conscience from mythical time and place, to familiar ones.
Aviv strives to achieve ‘Utopia’ – an order devoid of existence in the material world – yet apparently the combination of material and imaginary landscapes, in an ‘excessively pink’ palette, she achieves results more befitting Michel Foucault’s definition of ‘heterotopy’: “a locus or other space, detached from normal space challenging its actual existence.” A space that is at the same time material and mythical, physical and imagined. These are marginal locations establishing suspense and a borderline experience, a penetration into spaces absorbed with passion, coercion, purification or sin. A place opposed to the material, the conventional, presenting some sort of alternative to it. An Ex-territorial location: a ship (stable space) moving through a boundless chaotic space (sea).” According to Foucault, “similar to the mirror’s operating mode simultaneously creating physical and imaginary existence of the self, so does heterotopy connect recognized physical space with and anomalous imaginary space emerging in it undermining it”. In another place in his essay he discusses the concept of emplacement defined by him as proximity between dots or elements; “in a formal manner, these relationships can be defined as series, as trees or as thickets. (Azulay, A. (2003), in: M. Foucault, “on other spaces”, Heterotopy, Tel Aviv: Resling, 7-20; 61-74).*
The principles of location and reversal, discussed by Foucault, are present in the exhibition both in the series presenting trees or thickets of unfamiliar plants, as well as the selection of imagery such as ruins, ships sunk or sailing in these or other bodies of water. The water functions in her work as a mirror enabling simultaneously material and imaginary existence; walking in them for purposes of ritualistic bathing and purification such as the “Mikveh”, but also an arena of pondering, flow and free choice. Locations that the artist must cross to position herself on the axis of belief.
Aviv’s large expressive oil paintings combine and assemble into a “collage” exotic trees and thickets from worldwide photographs that she assembled into imaginary landscapes, with auto portraits, situations and significant persons from her life. She often carves models in the layers of oil, serving her as camouflage nets or screens that even though they have formal commonalities, scar the paintings’ as if it were a substitute to tormented human skin.
Aviv’s work reflects phantasms in a palette of enchantment, as well as mysterious unresolved situations occurring under the grottos, cliffs, thicket and screen. The images’ probing, searching gaze exposes the fact that time and again, apparently, the landscapes of the soul unite with the thicket of moments of charm.
*This text was written while Foucault was at a conference in Tunisia in 1967, and was published posthumously without authorization. See: M. Foucault, ‘heterotopy’, Encyclopedia of the ideas.
Shaked Aviv is a young artist, graduate of the art department at Emuna – Israel’s largest college for art and education, and an MA in creative art from Haifa University. She recently started studying towards her PhD at Bar-Ilan University. She teaches art at the Avni institute in Tel Aviv, at Talpiot college in Holon, at Emuna college and Bait VaGan in Jerusalem. Many of her paintings are part of private collections. Artist’s website.