דבורה מורג — מטר רץ

חמישי, 25.11.10 | שעה 20:00

בתערוכה מטר רץ של דבורה מורג ציור אחד, עשרים ושניים מטרים אורכו ושלושים ושניים סנטימטרים רוחבו.

צילום בעיתון בשנת 2001 היווה השראה ליצירתה האפית של דבורה מורג. בצילום של שאול גולן רואים חייל בתוך מטבח בבית ערבי מסתכל החוצה. הימצאותו של החייל בבית לא לו חיברה באחת את מורג אל המושג בית. בית שהוא סך כל הקירות, החדרים והחפצים המגדירים את האדם, שיום אחד מישהו פולש אליהם ובזרותו, מדגיש את היותם. כבת לניצולי שואה עלתה שאלת מקומו של החפץ בבית והאם יש לחפץ הכוח להיות בבואתו של אדם.

החלטתה הראשונה הייתה לצייר בית בגודל עשרים וחמישה מטרים שהם סך היקפו של חדר. הביתיות על פי מורג היא החיבור בין המטר הרץ לאנרגיה המושקעת בו. ועל כן לא סתם לצייר בית מתוך התבוננות אלא לציירו דרך פסים. הפסים יהוו אנלוגיה לאנרגיה והרוח שאנו מכניסים לתוך בית ולמעשה ליצירת האמנות. כתוצאה מהבחירה הזו הנושא הבנאלי, היומיומי, הלא הרואי הופך לתצוגה מרהיבה בעלת עומק וחדות, כאשר שמחה ועצבות משמשים בה בערבוביה.

המסע בן שמונה השנים מתחיל במציץ החוצה, השאול מהצילום של שאול גולן שהוא הדימוי הראשון בציור. הדימוי הבא מגלה שמבטו מופנה פנימה אל תוך הבית. אחר כך, כמו בתנועת מצלמה תזזיתית אנו עוברים מהמטבח למיטה, מכיור האמבטיה לאגרטל. חוסר הארגון שמורג מציירת באופן אינטואיטיבי, מייצר תהיה לגבי הבית ומשמעותו. קטעים של מציאות הקופצת ממקום למקום גורמים לצופה לרצות להשלים את הפער ולחבר במוחו את סיפור הבית. מורג, כמו פרוסט ופרק בספרות, הופכת את החפצים למספרי הסיפור.

בנוסף למסעו בזמן עשה הציור מסע עולמי. תחילתו בתל אביב המשכו בפריז וסופו בתל אביב. במסע זה הפך לבית נודד בקנבס מגולגל. הפרקים הפריזאיים בסיפור בגווני האפור והצהוב משתלטים על אור הבית הארצישראלי ומניבים תשובה לגבי משמעות הבית. מורג, במעשה התיעוד הסיזיפי של ביתה מצהירה שהבית אותו אנו נוצרים מתקיים אך ורק בתוכנו, שהרי גם אם נעמוד בתוכו אף פעם לא נראה את כולו – רק נדמיין.

הצגת העבודה בגלריה צדיק היא חלק מתהליך בדק הבית. הציור יימכר במטר רץ. הפסים בהם השתמשה מורג כדי להעצים את הפער בין הנראה לסמוי, בין המואר לחשוך, בין הצופה לסיפור ישמשו כסמן המדידה לגזירת הציור. מורג מוותרת על היצירה האפית שלה ומוכנה לגזור ולחתוך את כל מה שהשקיעה בשמונה שנים: “באקט הזה בא לידי ביטוי הפרדוקס שאני חווה יום יום ביחס בין מעשה היצירה, לבין קביעת ערכה על פי אמות המידה של שוק האמנות והמוסדות”.

נעילת התערוכה:01.01.11