אבי יאיר — האמיני יום יבוא

חמישי, 30.03.17 | שעה 20:00

 
אבי יאיר — האמיני יום יבוא

 אודות 

ברושים, שיחי צבר, חמורים וגמלים- ממאפייני הנוף המזרח תיכוני- הם סמלים בהם משתמש אבי יאיר מזה שלושים שנה על מנת לתאר את געגועיו לתש”ח- תור הזהב של הציונות. זמן ומקום שניקזו אליהם השקפת עולם ליברלית, אמונה במוסריות האדם וחזון בנייתה של חברה ערכית. יאיר חש שהרחקנו לכת באין גבולות מוגדרים התוחמים שטח והתנהגות. במקבץ העבודות מן השנתיים האחרונות, משחזר יאיר את הגבולות שאבדו, בשרטוט קווי מתאר מחודשים בטכניקות שונות.

ברושים ושיחי צבר, משמשים את האוכלוסייה העברית-ערבית כמסמני גבול מן הטבע, הגודרים ישובים, שטחי מרעה, שדות חרושים ובתי קברות. גבולות החיים והמוות מסומנים באופן דומה. יאיר משתמש בדמיון הזה, כדי לטשטש את השוני שבין העמים וגם כדי להציב גבול הכרחי בר קיימה ביניהם: שורף חמורי עץ קטנים מעץ זית ושותל על גבם ברושים ושיחי צבר. הליכתם כעדר במיצב אחד, או כבודדים באחר, מהווה סמל לעמים הנושאים בסבל אותו גורל. בעבודה אחרת, יאיר יוצק ברושים מברונזה לשורה שברירית ובתחריטים רבים, ברושים נופלים מן השמים על גבי מפת הארץ.

יאיר משתמש במפות ארץ ישראל משנות החמישים, שמסומנים בה גבולות של מדינה צעירה קטנה ומבטיחה, כמצע בתחריטים, וכנושא בעבודות אחרות. כך למשל, בעבודה בשם “הקו הירוק”- שהיא חלון ראווה בה שוכבת מפת הארץ על צידה- גבולותיה ההיסטוריים מסומנים בפס ירוק זוהר, אורחת חמורים נושאת צברים חולפת לאורכה וניאון ירוק מבהיק את הסצנה. האור הירוק, המסמן את קו הגבול ההיסטורי, מתחרז היטב עם המינרט הבוער של המסגדים בלילות.
פסיפס הדמויים המרובד, מלווה בפס קול טעון עת תיבות הנגינה שהתקין יאיר, משמיעות את המוסיקה ללא מילים של שלושת הפזמונים המיתולוגים המשויכים לתש”ח: האמיני יום יבוא, באב אל וואד, מעל פסגת הר הצופים. המילים הנעדרות, מאלצות את הצופה להשלימן בליבו.

מעל פסגת הר הצופים, שנכתב על ידי אביגדור המאירי ב-1928 והולחן על ידי סטניסלב מונישיקו, הוא שיר הלל לירושלים שיש בו בקשה: “האירי פניך לבנך”, והבטחה: “מחרבותיך אבנך”, שהם התנאים לאהבת המולדת.
באב אל וואד- שירו של חיים גורי, שהולחן על ידי שמואל פרשקו בשנת 1948 סמוך מאוד לשוך הקרבות על ירושלים, הוא מעין צוואה של הנופלים ומחויבותם של הנותרים שתופת המלחמה היא למען עתיד של שלום, עת כלניות ורקפות תפרחנה בהר ובמורד. גם כאן מהדהדת ההבטחה שהקרב שהפך את הנופלים והחיים למשפחה אחת, לא היה לשווא.

גם האמיני יום יבוא, שאת מילותיו כתב רפאל קלצ’קין ואת לחנו, מנשה בהרב בזמן מלחמת העצמאות ומהווה את שמה של התערוכה, מכיל את אותה תקווה לימים שיבואו אחרי תום הקרבות:
“אז אדע לקרב יש טעם, אף כי במחיר יקר מאוד, כדי שיום יבוא אי פעם, נוכל לנשום פה ולחיות.”
האמיני יום יבוא! 
אבי יאיר מאוכזב, אבל עוד מאמין.

 אוצרת 

חנה קומן

נעילת התערוכה: 30.04.17

Avi Yair — Believe, The Day Will Come

Thursday 30.03.17 | at 20:00

 About the Exhibition 

Cypresses, Sabra cacti, donkeys and camels- characteristics of Mideastern scenery- are symbols that Avi Yair has been using for over thirty years, to describe his longing for 1948 – Zionism’s golden age. A time and place that drew a liberal world-view, belief in human ethics and the vision of creating a moral society. Yair felt that we have gone astray, lacking defined borders delimiting territory and behavior. In a cluster of work from the last two years, Yair reconstructs lost borders by drawing renewed outlines in a variety of techniques.

Cypresses and Sabre cacti serve the population: the Jewish-Arab as natural border markers fencing off settlements, pastures, plowed fields and cemeteries –borders of the living and the dead similarly marked. Yair uses this similarity to blur the difference between the peoples as well as to establish a vital sustainable border between them: burning tiny olive-tree donkeys planting cypresses and sabre bushes on their backs. Their caravan as a herd in one installation, or as individuals in another represents nations sharing the same suffering destinies. In another work, he casts bronze cypresses into a fragile row, and in many engravings cypresses fall from the sky onto a map of Israel.

Yair uses fifties maps of Israel, where the borders of a promising young state are marked, as substrat, in engravings, and as subject. In a work named “the green line” which is a vitrine in which Israel’s map lies on its side, its historical borders marked in glowing green, a caravan of sabra carrying donkeys passing along it as green neon light glows the scene. The green light symbolizing the historic borderline rhymes brilliantly with the burning mosque minarets at night.

The layered mosaic of images is intensified by a charged soundtrack as musical boxes installed by Yair play lyrics-less the tunes of 1948’s mythological songs: Believe, the day will come; Bab-El-Wad; and From-The-Summit-Of-Mount-Scopus. The absent words forcing the spectator to recite them in his/her heart.

From-The-Summit-Of-Mount-Scopus, written by Avigdor Hameiri in 1928 and composed by Stanisław Moniuszko glorifies Jerusalem, pleading “Light up your face to your son” and pledging: “From your ruins will I build you” – the conditions for loving ones homeland.
Bab-El-Wad – Haim Guri’s poem composed by Shmuel Freshko in 1948 just as the battle for Jerusalem ended, is a testament of the fallen and a commitment by the surviving that the war inferno is for a peaceful future, as anemones will bloom in the mountain and slopes. Here too the promise that the battle that turned the fallen and the living into one family was not in vein.

Believe-The-Day-Will-Come, with lyrics by Raphael Klachkin and melody by Menashe Baharav during the war of independence, which constitutes this exhibition’s name, contains that same hope for the days that will come after the cessation of battles:
And then I’ll know – the battle has a purpose, Even though the price is very dear, So that a day will come sometime
We’ll be able to breathe here and live!
Believe, The Day Will Come!
Avi Yair is disappointed, yet still believes.

 Gallery talk 

Hana Coman

Closing: 30.04.17