דלית גלבוע — גוש 235

שישי, 26.12.14 | שעה 11:00

 
 דלית גלבוע  — גוש 2

 אודות התערוכה 

בסדרת הצילומים גוש 235 חושפת דלית גלבוע את היחסים הטעונים בין אדם לאדמתו. גלבוע במצלמתה מתעדת מקום שהוא כל-מקום. נוף לא מוגדר, מרחב שאינו ניתן לאיתור, מנוטרל מסמנים מזהים של תרבות כגון: עמודי חשמל, פרסום חוצות, צמחיה מקומית, מכוניות, כתובות, חפצים ואנשים.

הקרקע אמנם לא מקוטלגת אבל ניכר שהיא משויכת, נאנסת על ידי דחפורים, מסומנת בפיסות בטון, מלוכלכת בסימנים של הכשרה. ההזרה בין השום-מקום ועקבות העבודה במקום יוצרת מטפורה הטמונה תמיד ביצירתה של גלבוע: קיום על הסף.

הצילום הערום ללא מניפולציות של קומפוזיציה, צבע, חידוד ותיקון, מציב את התהום הנפערת, אי הנוחות, האסון המשחר, חשופים אך מלאי עוצמה. המתבונן בסדרה מתקשה לקבוע אם הנראה לעין הוא התחלה או סוף, חורבן או בניה, בריאה או מוות. תלוליות העפר, הפרחים המבצבצים בקושי, החורש הנסתר, המבנים המבוטנים, האבנים, הזרדים או האופק שצולמו באותו שטח בשעות ובעונות שונות, הם הגורמים לתעתוע. הפרטים יוצרים חידה על הויה. האדמה שועבדה או מעובדת? האדם היה או יהיה? גלבוע, בתום ובעוז תובעת מהצופה ריכוז, התמסרות ונקיטת עמדה אודות הרס וצמיחה.

 אוצרת 
חנה קומן

נעילת התערוכה: 30.01.15

Dalit Gilboa — Lot #235

Friday​ 26.12.14 | at 11:00

 About the exhibition 

In a series of photographs Dalit Gilboa exposes the charged relationships between man and his land. Gilboa documents with her camera a location that can be Anyplace. An undefined scenery, untraceable, neutralized of culturally identifying elements such as: electricity poles, advertising billboards, local greenery, cars, addresses, objects and people.

The land, though unclassified is visibly appropriated, raped by the bulldozers, marked with concrete stripes, polluted with groundwork marks. The estrangement between the nowhere and the marks of work-on-location form a metaphor ever-present in Gilboa’s work: Life on the edge.

The naked photography devoid of manipulation of composition, color, sharpening and correction, positions the gaping abyss, the discomfort, the lurking catastrophe, exposed yet formidable. The observer struggles to determine if the images represent a beginning or end, destruction or construction, genesis or death. The mounds, the barely sprouting flowers, the hidden grove, the concrete structures, the stones, the twigs or horizon shot on the same plot in different hours and seasons account for the delusion. The details create a riddle on existence. The land, is it enslaved or labored? Man was or will-be? Gilboa, with innocence and strength demands the viewer for concentration, dedication and attitude regarding destruction and growth.

 Curated by 
Hana Coman

Closing:​ 30.01.15