דובי קדמון — עדות ממעמקים
חמישי, 23.02.17 | שעה 20:00
אודות
עדר ביזונים שליו, מלכך עשב בסמוך ליער לבנה צפוף עצים ואפל, עומד במרכז תערוכתו זו של דובי קדמון. שני מקורות היוו השראה לעיסוקו של קדמון עם הביזון. האחד, ספרו של דלטון טרמבו “ליל הביזון”- יומנו של קצין נאצי. האחר, באותו נושא, הוא מפגש אקראי עם סיפור כמעט סוריאליסטי, בו רצו הימלר וצמרת המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית להשתמש בדמות הביזון הקדום כסמל לכוחם. כל כך העריצו הלאומנים הגרמנים את עוצמת עברה, שבשלב מסוים אף מצאו יער פולני מתאים שבו תוכל הבהמה אדירת הממדים הזו לרעות, לכשיצליחו להחיותה אחר 15,000 שנים של היכחדות. התכנית לא צלחה אבל סקרנה את קדמון, שחיפש סיבה להאדרת בעל חיים המעביר ימיו באכילה ובמנוחה; שאינו מצליח להרים את ראשו מעבר לכתפיו מרב כובד משקלו ושחוץ מממדיו לא נשזרת לו הילה.
כהכנה לציור, מדביק קדמון גזרי נייר על גבי בד ויוצר פסיפס סמוי מן העין, צפוף והדוק. קרעים אקראיים של נייר, נאחזים אחד בשני ובבד, הופכים באחת למצע מרובד ורב משמעי היוצר מצד אחד אנלוגיה ליצירת זיכרון היסטורי ומצד שני מחפש משמעות במובן מאליו.
שליטתו של קדמון בעפרון כל כך רהוטה ואקספרסיבית, עד שנדמה שהביזונים שלו אך יצאו מתוך מערה פרה-היסטורית או צולמו במרחבי מונטנה. בזכות מיומנות ייחודית זו, נחשפות הסתירות בדמות הביזון: הגוף הגדול והחזק העומד כנגד כל הסיכויים על רגליים דקיקות ועדינות, התנוחה המגושמת והמבט הזך, הפרווה הסבוכה וקרחות הגפיים, הפרט הרועה בבדידות והעדר המלחך. הדיוק בציור דמותו של הביזון מאפשר גם לצופה לתהות לגבי מקומו ביצירת מיתוס של חוזק וכוח.
גשמיות צבע השמן, המשמש כרקע לציורים, מהווה גורם מרכך. הצבעוניות מעטרת את הביזונים המצוירים בעפרון ותוחמת אותם במרחב פנטסטי זוהר. וכך, במרכז הפריים בין שמים לארץ, כמו שתולים מיקום אחר, משוטטים הביזונים השלווים של קדמון בתוך יערות נצח לבנים, באידיליה ובתום. בניגוד לטרמבו, שבמהלך כתיבת “ליל הביזון” נשאב אל נפשו של גריבן הקצין הנאצי ונירמל את פשעיו ויצר אתן הזדהות מוחלטת, בציוריו הפיוטיים, מעמיד קדמון- באופן יוצא דופן- את הטבע, האופל והחיה כעדי בראשית למתרחש בנפש האדם ובכך, חותר תחת האימה והנשגב.
שיח גלריה
שבת, 18.03.17 | שעה 11:00
אוצרת
חנה קומן
נעילת התערוכה: 25.03.17
Dubi Kadmon — Testimony From The Abyss
Thursday 23.02.17 | at 20:00
A serene herd of aurochs grazes grass by a thick, dark birch forest, is at the center of Dubi Kadmon’s exhibition. Two sources inspired Kadmon’s fascination with the aurochs. One, Dalton Trumbo’s novel “Night of The Aurochs” – the diary of a Nazi Officer. The other on the same subject, a random encounter with a semi-surrealist story where Himmler and the National Socialist party leadership wanted to use the image of the ancient aurochs as a symbol of their power. The German fascists admired its past might to such an extent, that they even located an appropriate Polish forest where the gigantic behemoth could graze, when brought back to life following 15,000 years of extinction. The plan did not materialize but intrigued Kadmon, who sought the motive to aggrandize a beast that dedicates its life to graze and rest; that is too obese to raise its head above its shoulders, and that excels at nothing beyond its size.
In preparation for the painting, Kadmon starts by gluing paper shreds on canvas, creating a dense hidden collage obscured from the eye. Random paper shreds clutching at each other and at the canvas, metamorphose at once into a layered equivocal platform, establishing an analogy to the forming of a historic memory on one hand, and on the other hand, seeks significance in the obvious.
Kadmon’s dexterity with the pencil is so eloquent and expressive, that his aurochs seem to have just emerged from a pre-historic cave or been photographed across Montana’s wilderness. This dexterity exposes the contradictions in the aurochs’ image: the image of a powerful, gigantic body standing against all odds on thin, delicate legs, the clumsy posture vis-à-vis the pure gaze, the dense fur against the bold limbs, the solitary individual and the grazing herd. The accuracy with which the aurochs’ image is drawn, enables the spectator to ponder its role in the forming of a myth of strength and might.
The density of the oil paint applied as a backdrop to the paintings, functions as a softening element. The colorfulness adorns the penciled aurochs delineating them in a fantastic space.
Thus, center frame between sky and earth, as if planted from another universe, Kadmon’s peaceful aurochs roam in white eternal forests, in an innocent idyll. Contrary to Trumbo, who was drawn into the soul of Grieban – the Nazi Officer, normalized his crimes and reached absolute identification, Kadmon’s poetic paintings summon nature, darkness and beast as ancient innocent bystanders to the turmoil in the human spirit, thus undermining the sublime horror.
Saturday 18.03.17 | at 11:00
Closing: 25.03.17