מניפות — תערוכה קבוצתית
חמישי, 27.06.13 | שעה 20:00
משתתפים
דרור אוסלנדר | חגי ארגוב | דן בירנבוים | צבי בן-ארץ | דרור בן-עמי | צ’נצ’ל בנגה | אריה ברקוביץ’ | יונתן גירון | אילן דותן | אמנון יוהס | טמיר ליכטנברג | אורי ניר | סטודיו ספוג | שי עבאדי | דן רייזנר | אוהד שאלתיאל | אלדד שאלתיאל | מנוחין | Dede
אודות התערוכה
חפץ שימושי המקל על עומס חום, סמל סטטוס, קישוט, אביזר לריקוד, פיתוי והסתרה, פריט לפולחן דתי, צורה לתצוגת פרופיל צבעוני או חומרי, ביטוי מילולי המשמש בהשאלה להתעוררות, לתמריץ ואף לאתנחתא, מצע אמנותי וירטואוזי, מנגנון פרימיטיבי מפואר ופריך – היא המניפה. המניפה, המשמשת ככלי חמדה וככלי שרת, מזוהה תדיר עם נשים האוחזות בה. בתערוכה הקבוצתית מניפות, המסכמת את שנת האמנות 2013 בגלריה צדיק, התבקשו כ-20 אמנים גברים להציג את זיקתם לפטיש הנשי.
מוקסם מצורתה, מנציח דן בירנבוים את המניפה- פעם ברישום מדויק על נייר ופעם כמטאפורה לבוהק הימתיכוני- בשמן על בד. דרור בן עמי מתכתב עם נוצת הקדושה האצטקית ורושם בחריטה על נייר מניפת ענק מפוארת של כנפי טווס. מושפע מהאימפרסיוניסטים שהשתמשו במניפה כמצע לציורים אפיים, מצייר אילן דותן התרחשויות מחיי התחנה המרכזית בתל אביב על גבי מניפה שיצר מעיסת נייר, צבעי מים וקולאז’ על שלד עץ. כמוהו, מלקט יונתן גירון אלמנטים סיפוריים לתוך מניפה בתנוחה מתוחכמת המרמזת לאופק.
אורי ניר נוטל מהמניפה את רכותה ומפסל אותה כשלד ברזל רב עוצמה. לעומתו, משתמש אריה ברקוביץ בצורתה כדי להרים אצבע משולשת כלפי העולם בהתרסה.
צ’נצ’ל באנגה הוא היחיד בתערוכה המתייחס לנושא הרב תרבותי וההיסטורי של ציורי “גברת עם מניפה”. באנגה שואב השראה ממעשיות הודיות עממיות ומהאמן ההודי Laxma Goud. הוא מצייר את גיבורת הכפר עם בהמת המחמד שלה ומשתמש בפאנקא ההודית כדי לרמז על נוחות תנוחתה. מולו דרור אוסלנדר מפשט את המניפה לכדי כתם ובכך נותן לצופה להשלים את הסיפור.
חגי ארגוב ושי עבאדי משתמשים בצורת המניפה כמצע לדימוי. ארגוב מצייר את דיוקן עצמו ועבאדי יוצר הומאז’ לצייר הנשכח אליהו צבי מרקוזה (1902-1817) בבוחרו לרשום פרט מתוך הציור המונומנטלי “מות שאול בגלבוע”. בבואו לעשות כך מצטרף עבאדי למסורת האימפרסיונסטים: פיסארו, מונה וסרה שציירו יצירות מופת קלאסיות על גבי מניפות.
הקולאז’ של צבי בן ארץ הוא פרשנות אוונגרדית לצורת המניפה. בן ארץ מלקט דימויים מעולם הבידור, מדביק, מצייר ומעניק משמעות חדשה למניפה היוצאת מהקשרה.
אלילים, גיבורים, שדונים ומפלצות הן מילים המהוות נדבך קונצפטואלי במניפה של טמיר ליכטנברג, השואל אותן מהדף הראשון בספר בלוי. כמו גם נפנוף, מונף, הינף שהן ההשראה לסדרת פסלוני המניפות של דן רייזנר.
מניפות הקוצים של הקיפוד הַנָם והקיפוד הנדרך הן סמלים בעבודתו של דדה השואל מצבי רוח, היגדים פוליטיים ומוסריים מעולם החי.
אוהד שאלתיאל שולח מניפת זיקוקין לשמיים ואמנון יוהס מצייר מניפת תלמים בשדה חרוש. שניהם משתמשים בדימוי כדי לסמל דרך, שביל ואופק. בעוד הצמד גידי גילעם ויותם שיפרוני מסטודיו ספוג יוצרים הילה ליונה וולך ממניפת אור.
אלדד שאלתיאל יוצק ברזל על זכוכית כמו להכביד את תנועת המניפה, כשמנוחין מגהץ אותה עד דק, משאיר את הרוח על גבי הבד.
כל אלה מזרימים אויר קר או לפחות מגרשים את היתושים בחודשים יולי- אוגוסט.
אוצרת: חנה קומן
נעילת התערוכה: 01.08.2013
Fans — Group Exhibition
Thursday 27.06.13 | at 20:00
A functional object that eases the heat, status symbol, decoration, dance, seduction, and veiling prop, religious rite piece, means for exhibiting a colorful or wealthy profile, literal expression implying awakening, incentive and relaxation, artistic virtuous platform, extravagant and fragile, primitive mechanism – this is the fan.
The fan, used as a status symbol and a functional object, is frequently associated with the women holding it. In the Fans group exhibition, which concludes 2013 at Zadik Gallery, 20 male artists were asked to present their affinity to the female fetish.
Enchanted by its shape, Dan Birenboim immortalizes the fan – once in a precise drawing on paper, and once as a metaphor for the Mediterranean glare – using oil on canvas. Dror Ben Ami converses with the sacred Aztec feather, etching an enormous, magnificent paper fan of peacock wings.
Influenced by the impressionists, who used the fan as a platform for epic paintings, Ilan Dotan paints mundane events from the Tel Aviv central bus station on a fan created from papier-mâché, water colors, and collage on wooden frame. Similarly, Yonatan Geron gathers narrative elements into a fan in a sophisticated position that conveys the horizon.
Ori Nir deprives the fan of its softness, and sculptures it as an omnipotent iron skeleton. In contrast, Arie Berkowitz uses its shape to defiantly raise the finger at the world.
Chanchal Banga is the only artist in the exhibition to reference the multicultural and historical theme of the “lady with a fan” paintings. Banga is inspired by Indian folk stories and the Indian artist Laxma Goud. He paints the village heroine with her pet beast, and uses Indian Pankha to hint at the position’s comfort. Conversely, Dror Auslander abstracts the fan into a stain thus allowing the spectator to complete the story.
Hagai Argov and Shy Abady use the fan shape as a platform for the image. Argov paints a self-portrait, whereas Abady pays homage to the forgotten painter Eliyahu Tzvi Marcusa (1817-1902), drawing a detail from the monumental painting “King Saul’s Death on Mount Gilboa”. Choosing to do so, Abady joins the impressionist tradition: Pissarro, Monet and Seurat who painted classical masterpieces on fans.
Tzvi Ben Aretz’s collage is an avant-garde interpretation of the fan shape. Ben Aretz picks entertainment images, glues, paints and gives new meaning to the out-of-context fan.
Idols, heroes, demons and monsters are words which add conceptual layers in Tamir Lichtenberg’s fan, who borrows them from the first page of a worn-out book. So do the words, nifnuf (fanning), munaf (lifting), heinef (flutter) – the inspiration for Dan Reisner’s series of fan sculptures.
The sleeping porcupine and the alert porcupine’s fans of thorns are symbols in Dede’s works. Dede appropriates moods, and political and moral statements from the fauna world.
Ohad Shaaltiel fires a fan of fireworks into the sky, while Amnon Yuhas paints a fan of furrows in a plowed field. They both use the image to symbolize a road, a path, and a horizon, whereas Gidi Gilam and Yotam Shifroni from Sfog Studio make poet Yona Volach a light fan halo.
Eldad Shaaltiel casts iron on glass as if to burden the fan’s motion, while Mnoukhine irons it flat, leaving the wind on the cloth.
They all blow cold air, or at least chase the mosquitos away during the July-August summer.
Curator: Hana Coman
Closing: 01.08.13