כמו נביא בעירו מצייר חנן שלונסקי עננים שחורים כבדים ומסוגננים המתנפצים לתוך שמי תכלת הרחק ומעל לבתיה השלווים של עיר תמה. הסדרה נראית למראית עין כהמשך ישיר של הציור הנט ורליסטי הארצישראלי אבל למעשה הנה מבע אירוני על נושא עיר ותקומה.

מושפע מה פוטוריסטים האירופאים בני המאה, שוחרי המלחמה, הצבאיות וההרס, חפץ שלונסקי בתערו כה זו לחבק את המלחמה הבאה, כי היא זו המגביהה את רוח האדם ומביאה את האנוש לשיאים טכנולוגים, רגשיים ואסתטיים. אילו בחר במילים כהבעה היה מוסיף טקסט המספיד את הנופלים, מנחם את האבלים ומאחל החלמה לפצועים. במקום זאת הוא בוחר בערכים הקלסיים הפורמליים של הציור: הקומפוזיציה, הצבע, הפרופורציה והפרספקטיבה כדי להעלות על נס מלחמה חדשה.

הג’סטה ההרסנית של הפוטוריסטים נצבעת אצל שלונסקי בצבעי טמפרה אורגניים. הוא רוקח בחושניות את הפיגמנטים עם שעווה קרה ומעלה אותם על הבד שקופים, אטומים עבים או מדוללים בהת אם לאורה המשתנה של העיר: צבעונית ועזה בחורף, שרופה ודהויה בקיץ.

העבודות הצבעוניות מלאות פערים: החלונות חסרים, האנשים נעדרים הדלתות חסומות והעשן מיתמר מאליו. שלו נסקי סומך על הצופה שישלים את הסיפור בעצמו ויהפוך לחלק בלתי נפרד ממעשה האמנות הרוקח מלחמה חדשה על בד.

נעילת התערוכה: 20.05.2012