אמ;לק — תערוכות שלא תהיינה — תערוכה קבוצתית
חמישי, 07.11.19 | שעה 20:00
משתתפים
שירלי אגוזי | אליהו אריק בוקובזה | מיכל ביבר | צ’נצ’ל בנגה | יעל בר לב | אתי גדיש דה לנגה | שרית לילה האס | רותי זינגר | יגאל זמר | דוד טרטקובר | זהר כהן | ענבל מרי כהן | זהבית כרמל | מירי נשרי | איה סריג שאנן | שי עבאדי | דלית פרוטר | אתי צ’כובר | דובי קדמון | מירה קליגר | רחל רבינוביץ’ | אוהד שאלתיאל | שבע | חנן שלונסקי
אודות התערוכה
לאמנים אלה הובטחה תערוכת יחיד בצדיק בין השנים 2019-2021, שלא תוצג.
ב-09.09.2019 חגגנו עשר שנים לצדיק. זמן קצר אחר כך, אני נאלצת לבשר על סגירתה.
הרעיון שהגלריה תהווה אבן שואבת לשוחרי אמנות, אנשים מן השורה המקיימים דיאלוג מתמיד עם יצירה, תשוקה, מעורבות וריגוש, ערים להיסטוריה המתהווה דרך רעיונות ועבודות של אחרים, התממש במלואו עד לפני כשלש שנים. אנשים הגיעו, התבוננו, התרגשו, התענינו וקנו. הגלריה התקיימה (לא הרוויחה) בזכות ההתרחשות בין כתליה. אלא שאז חל מפנה פוליטי-חברתי-כלכלי שהאט את ההתקיימות המבורכת הזו עד לשיתוקה המוחלט. חשתי שהגלריה הפכה ללא רלוונטית, התנועה פחתה, מיסי העיריה עלו וההכבדה הכלכלית הייתה ללא נשוא. השנה האחרונה הייתה מייאשת ומתסכלת, הביאה אותי לעצבות רבה ואת רואה החשבון לכועס, זאת על אף שהתנהלנו בשיקול דעת וברזון חרוץ.
אין כניעה ללא היגד. יש לי בטחון ואהבה רבה ליזע, לעמל, לרגש, להתכוונות ולמיומנויות האמנותיות של כל המובטחים ועל כן, הזמנתי אותם לקחת חלק באקורד הסיום של הגלריה. להשתתף בתערוכה קבוצתית המציגה את התערוכות שלא תהיינה, שתהווה קיצור תולדות העתיד ברוח התקופה: קצרצרה, ממוקדת, תמציתית – אמ;לק (ארוך מדי, לא קראתי).
התערוכה נפתחת בשבעה בנובמבר. כל אמן מציג את העבודה “הנבחרת” המהווה בדרך כלל דימוי להזמנה. לכל “תערוכה” שם, תקציר, תאריך והכוונה אוצרותית. ניצור עתיד מסוכם בקופסת זיכרון, כי סוף מעשה במחשבה תחילה.
אוצרת
חנה קומן
נעילת התערוכה
21.12.19
TL;DR – The Exhibitions That Won’t Be — Group Exhibition
Thursday 07.11.19 | at 20:00
These artists were promised a solo exhibition at Zadik in the years 2019-2021, which will not take place. On 09.09.2019 we celebrated ten years for Zadik. Shortly later I am compelled to announce its closure. The idea that the gallery would be a home for art lovers, regular people conducting a persistent dialogue with creativity, passion, involvement and excitement, aware of the emerging history through other people’s ideas and work, has fully materialized until about three years ago. People have arrived, observed, been moved, interested and bought. The gallery existed (did not make profit) thanks to the events among its walls. Only then, a political-social-economic change occurred that slowed this blessed existence to a halt. I felt that the gallery became irrelevant, traffic slowed, municipality taxes soared and the economic burden was unbearable. The last year was frustrating and vexing, caused me much sadness and my accountant fury, even though we conducted ourselves with consideration and lean agility.
There is no surrender without a statement. I am full of confidence and love for the sweat, labor, sentiment, intention, and artistic dexterity of all those promised, and I have therefore invited them to take part in the gallery’s final cord. To participate in a group exhibition that presents the exhibitions that will not be, that will be a brief history of the future, in the spirit of these times: brief, focused, succinct – TL;DR (Too Long; Didn’t Read). The exhibition opens on November seventh. Every artist presents their “selected” work, which usually forms the image for the invitation. Every “exhibition” has a name, brief, date and curatorial guidance.
21.12.19